בְּלוֹג
"... עומד זקוף מתחת לשולחן."
זאב רבינא
אִם בַּמְּדִינָה
אֵין הַבְלָגָה
אָז גַּם אֲנִי בּוֹלֵג:
"...אֲנִי לֹא
יוֹדֵעַ
לֶאֱהֹב עַכְשָׁו,
אָז אוּלַי
בַּגִּלְגּוּל הַבָּא,
אֶהְיֶה מַה
שֶּׁאֶהְיֶה--
אִם עו"ד
בִּנְשִׁיקָה מֻסְמֶכֶת,
אִם ד"ר
בְּחִיּוּךְ
מַרְדִּים,
אִם חברת כנסת
בִּקְרִיצָה
חֲסִינָה,
וְאִם כֶּלֶב—
הִיא תְּלַטֵּף
אָזְנַי הָאֲרֻכּוֹת
וַאֲנִי אֲלַקֵּק
לְחָיֶיהָ."
עקיבא שלום,
ראשית, לא הצלחתי
לדלות מידע רב על זאב רבינא (למעט שיר אחד), אך בביטוי
"עומד זקוף מתחת לשולחן" נתקלתי במספר מקומות, במובן של "מפגין
אומץ וגבורה, אך במקום בטוח ומוגן" – רוצה לומר – לשון סגי
נהור. צריך להמשיך ולהתעמק בהשראה שהעניק ביטוי זה
למשורר השיר בלוג ולשירו.
משפט המפתח של השיר
הינו לעניות דעתי "אני לא יודע לאהוב עכשיו". בהמשך מפורטות
האהבות האפשריות בגלגול הבא, תוך ציניות על אנשים ועל עיסוקם. מחד גיסא, עיסוקם
הינו מכובד וחיוני, אך מאידך, הוא משמש מעין קרדום לחפור בו. שימוש שלא לשמו.
החיוך של הדוקטור
"מרדים". למילה מרדים קונוטוציות של הסחת
הדעת וגניבתה. כשמישהו מרדים אותך, אתה לא מודע למה שעושים לך.
הקריצה של חברת
הכנסת "חסינה". הקריצה מרמזת על משהו אפל, אפשרות לפלילים, משהו בתחום
האפור, אולי אף פיתוי לעשיית דברים שהאפלולית יפה להם, אבל היי, הרי יש חסינות. שוב,
החסינות שנועדה במקור לצרכים שנוגעים לאושיות הדמוקרטיה, משמשת שלא לשמה. כיסוי
למעשים שהקריצה יפה להם.
והנשיקה? מוסמכת. לא
באה מאהבה אמיתית אלא זקוקה לסימוכין של תעודות וניירת. הרגש לא קובע.
אך הכלב, תמיד היה
ותמיד יהיה ידידו הטוב ביותר של האדם. אהבתו נטולת אינטרסים, רמיזות, קריצות
וכדומה. אהבתו אינה זקוקה לאישורים (בכתב) ולא מעוגנים בה אינטרסים סמויים. אהבה
זו הינה דו סטרית. הכלב אוהב ללא תנאי וגם בעלת הכלב אוהבת אותו תוך ליטופים,
כשהיא לא מצפה לקבל ממנו הרבה מעבר לאהבתו.
לאחרונה נתקלנו בגריזלדה, גורת החתולים הצנומה, שכל אשר רצתה היה לאהוב ולקבל
אהבה. ברוב רגש, היא נמנעה מאכילה גסה של המזון שהוגש לה כדי להישאר צנומה מספיק
ולחדור לביתנו דרך הסורגים הצפופים.
ראה גם את מקרהו
העצוב של פארוג'י, ציפור השיר, שכל אשר רצה זה להעניק
משירתו האוהבת לעולם, אהבה ללא תנאי, עד שבא נסראללה,
אשר ירה בו טיל והשתיק את שירתו לנצח. כל אשר פארוג'י
רצה זה לשיר קוקודי- קוקודה
בחמש שפות (אפרים ושבתאי – שירים במקור, אוגוסט 2006).
בקיצור שיר מחאה
בנושא אהבת בני האנוש לבין עצמם – אהבה הנגועה בשיקולים זרים. נו, אז פלא שהכותב
מצהיר ש"אני לא יודע לאהוב עכשיו"? איך אפשר?
בברכה,
אפרים