המנצח והמתנצחת– מחזה קצר. מאת אפרים.
הזמן: שעת לילה קרירה. בסיומה של הופעת זמר
מוצלחת
המקום: יציאה מאוהל ענק בו נערך האירוע
ברקע: חוגגים יוצאים לביתם.
בפתח האוהל: שיחה בין מספר חוגגים.
אפרים: מנהל להקת הזמר, גוץ ג'ינג'י
מזיע.
עמי - מנצח תזמורת, מוביל במקצועו.
אסרטיבי וידען. שמנמוך במקצת.
רינה - לא מבריקה במיוחד. בטוחה בעצמה ובידיעותיה.
אפרים: עמי - זו רינה. רינה - זה עמי,
תכירו.
רינה: (לעמי) נעים מאד. מה אתה עושה?
עמי: (שעון על כתפה של יפהפיה גבוהה
וזהובת שיער): מ'זתומרת? אני באתי להופעה ועכשיו אני
הולך!
רינה: לא... מה אתה עושה בדרך כלל
עמי: (בהבנה מעושה)- אהה... אני מנצח.
רינה: הבנתי. אז אתה מנגן! על מה אתה
מנגן?
עמי: על כלום. אני לא מנגן על כלום.
רינה: אבל אמרת שאתה מנצח. אתה חייב
לנגן על משהו. כל מי שבתזמורת – מנגן
עמי: אני עושה ככה עם הידיים וזהו.
הנה... (מדגים לה)
רינה: אהה. תגיד לי, בתזמורת יש כלי
נשיפה?
עמי: בטח שיש
רינה. לא! אתה טועה. לא צריכים להיות
כלי נשיפה בתזמורת.
עמי: ומה זה הטובה, החצוצרה, הטרומבון,
קרן יער? מה?
רינה: (בבטחון)
אין בתזמורת!
עמי:
היית פעם בקונצרט?
רינה: בטח, הרבה פעמים. הבן שלי מנגן
בתזמורת ואני הולכת כל פעם.
עמי: ולא ראית שם כלי נשיפה?
רינה: (בתחושת ניצחון) לא! אף פעם!
עמי: אז את צריכה להחליף משקפיים.
רינה: (מורידה משקפיה, מעיפה בהם מבט
ומדברת תוך נפנוף בידה האוחזת במשקפיים. מאבדת את בטחונה במקצת) – שמע... נכון
שאני צריכה משקפיים, אבל (קולה עולה במחשבה שמצאה תשובה מנצחת) בקונצרט אני שומעת
עם האזניים!
עמי: (ביאוש
טוטאלי) – אז את צריכה מכשיר שמיעה, זה מה שאת צריכה.