בָּלוֹנִים אפרים ושבתאי –
שירים במקור
בָּלוֹן אָדֹם
וּבָּלוֹן צָהֹב עוֹלִים בִּשְׁמֵי הַתְּכֵלֶת
חוֹלֶפֶת לָהּ
צִפּוֹר קְטַנָּה: לְאָן עָפִים? שׁוֹאֶלֶת
מֵאַיִן בָּאתֶם יְדִידַי וּלְאָן
אַתֶּם הוֹלְכִים?
אַתֶּם נִרְאִים כֹּה עַלִּיזִים, קוֹרְנִים וְגַם יָפִים.
וַיַּעַן לָהּ בָּלוֹן צָהֹב, שָׂמֵחַ
לְלֹא גְּבוּל
זוֹ הָאֱמֶת צִפּוֹר קְטַנָּה, אֱמֶת, לֹא תַּעֲלוּל:
הַיּוֹם הוּא יוֹם הֻלֶּדֶת לְאַפְּרִיל הָאֲהוּבָה
עַתָּה עָלִינוּ מִנִי אָרֶץ, יָשָׁר
מֵהַמְּסִבָּה.
וְעוֹד הוֹסִיף בָּלוֹן אָדֹם,
עַלִּיז וְגַם נִרְגָּשׁ
אֶל שְׁמֵי מָרוֹם, פָּנֵינוּ שָׁם, נַגִּיעַ בְּלִי חֲשָׁשׁ,
בֵּין הַשְּׁחָקִים נַבְקִיעַ דֶּרֶךְ, יָשָׁר
אֶל אֱלֹהִים
לְמַעַן יְבָרֵךְ אוֹתָהּ, בְּרָכָה מִן
הַשְּׁחָקִים.
שָׂמְחָה מְאוֹד צִפּוֹר
קְטַנָּה כְּמוֹ אִמָּא לְבָנִים
בּוֹאוֹ נָא יַחְדָּו
אִתִּי, אַרְאֶה לָכֶם דְּרָכִים,
מַסְלוּל יָשִׁיר
אֶל לֵב
הָאֵל, אוֹבִיל אֲנִי הֵיטֵב
וַאֲצָרֵף גַּם בִּרְכָתִי, בִּרְכַּת צִפּוֹר - אוֹהֵב.
גיטרה
ושירה: שבתאי בונפיל
בלונים אפרים, ינואר 2005
תחילתו של הסיפור
לפני כארבע שנים:
לאפריל,
נערת חמד, אשר השכימה קום כאשר חילקו את החוכמה והיופי, מלאו 15. בימים הרחוקים
ההם, העצב שכן בעיניה. על כן, ביקשתי לשמח את ליבה ולכתוב שיר עליז ליום הולדתה.
כיוון שהיא גרה בארץ מרוחקת, שלחתי את השיר בדואר. היא הצמידה את הדף לדלת חדרה,
ושם הוא שהה שנה שלמה עד שהצהיב. לאחר זמן מה הודתה לי בנימוס.
רק קיוויתי
שהטקסט השיג את מטרתו, היות שהיא אינה דוברת עברית רהוטה, כשפת השיר.
ארבע שנים
רבץ השיר על הדיסק הקשיח שבמחשבי (הדיסק מסתובב 120 פעמים בשניה.
שערו בנפשכם כמה סיבובים עברו בארבע שנות ההמתנה הסבלנית).
בעקבות
היכרותי המחודשת עם שבתאי, נפתחו בפני אופקים חדשים ואפשרויות אין ספור בתחום
הפזמון והזמר. בין השאר גיליתי מחדש את המוזיקה היוונית שלוותה את שנות
ילדותי. צלילים שהחלו שוב לזרום בעורקי,
והחלתי לתהות, האם הלחן היווני יכול להלום את השיר "בלונים".
כיוון
ששותפי למינהלת ואנוכי עסוקים מאד לפרנסתנו, ובזמננו
הפנוי השלמנו עבודות תיעוד שונות, החלטנו לא להלחין שירים חדשים עד אשר "ננקה
את השולחן". יחד עם זאת, השאלה לגבי השיר המשיכה לנקר בי. על כן, לעת ערב,
שלחתי לשבתאי מייל, צירפתי את המילים, וכתבתי: "לא להלחנה. אנא חווה דעתך
לגבי התאמתו למקצב היווני".
למחרת
בבוקר, נקבעה לנו פגישה עם משה דה גרציה. הגעתי לשבתאי באיחור, המום מתלאות הדרכים
הפקוקות וצלצלתי באינטרקום:
"אתה
יורד", שאלתי בלאות.
"בוא,
תעלה", אמר, "יש לי הפתעה בשבילך"
טוב. אני מכיר
את ההפתעות שלו: כרגיל, זה קפה משובח ותופינים מתוקים לארוחת הבוקר. ודאי שאעלה.
עליתי,
והדבר ראשון שצד את עיני היה מסמך סגור במחשב, שרק כותרתו "בלונים2" התנוססה על המסך.
"לא!?"
הרמתי את קולי בהתרגשות, "זה לא יכול להיות!"
"מה,
מה?" אמר שבתאי בהיתממות מעושה
"אל
תגיד לי שהשיר כבר מולחן", תהיתי, תוך חשש מציפיות בלתי הגיוניות בעליל.
"פתח
את המסמך במחשב ותראה", מתח אותי שותפי עוד ועוד.
פתחתי.
לא יאומן.
בדיוק הצלילים שקויתי לשמוע, הגיעו לאזני.
צמרמורות של התרגשות ועונג אפפו אותי,
וישבתי לשמוע את הלחן הקסום שוב ושוב. אלמלא קריאתו הטלפונית של משה דה גרציה,
שתהה היכן אנחנו ומתי נגיע, הייתי נשאר שם עוד שעות ארוכות.
כאשר יושלם
השיר, בתוספת לווית החן של צלילי הבוזוקי, אשלח אותו מחדש לאפריל, לרגל יום הולדתה
הממשמש ובא. בין לבין, אני מאזין לשיר במשרד, ושותפי לקומה כבר "נזף" בי
בחביבות, בטענה שהשיר מדבק והוא כבר לא יכול להפסיק לזמזם אותו כבר כמה ימים.
האמת? גם
אני!