HELGA

Lyrics:Shabtay bonfeel, Melody: The Gipsy Kings (Baila Me)

C

Helga is niet aleen een oma

G

voor Anna, Shlomi, en ook voor Noa

G7

en ik was zo stom op zondag:

G C

te vergeten op te bellen

C

Daarom schreef ik jou dit liedje

G

mijn “excuus” en niet “ein- bisschen”

G7

aan de familie stuur ik wensen

G C

eigenlijk zijn we niet veel mensen

C G

bayla bayla bayla bayla bayla Helga “con” Andre

C

Op het mooiste eiland dansend ‘s avonds hoog boven de zee

C G

Helga is jarig huray huray! Helga is jarig huray huray!

G7

Ik hou van jou en vind je lief

G C

mijn hart is nu in Tenerife

גיטרה ושירה: שבתאי בונפיל

הלגה שבתאי, נובמבר 2004

חמותי שתחייה מתגוררת בטנריף. זהו אחד מהאיים הקנאריים, שבאוקיאנוס האטלנטי ממערב לצפון אפריקה.

לאחרונה, ערכו ילדיה מפגש הפתעה לכבודה, לרגל יום הולדתה.

מבלי שציפתה, התכנסו כולם בביתה שבאי האקזוטי, מצויידים במתנות ובברכות לרוב, שהרי הלגה הייתה מאז ומתמיד מושא להערצה בעיני בני המשפחה.

הבית שוכן על מדרון של צוק תלול ושחור, מרהיב ביופיו ובגובה רב מעל המים העמוקים והקרים של האוקיאנוס. הנוף עוצר הנשימה נשקף למרחקים ומעורר כמיהה בלתי מובנת.

מאחר שהייתי עמוס בעבודה והופעות רבות עמדו על הפרק, לא יכולתי הפעם להצטרף למסע. לוויתי את זוגתי לשדה התעופה כשאני מעתיר עליה רוך וחיבה מעבר לימים רגילים, שהרי בהכירי את הדרך הארוכה, הכוללת החלפת שלושה מטוסים, ידעתי כמה טלטלות עדיין לפניה בטרם תגיע ליעדה.

היא, נרגשת ומהורהרת מזכירה לי פעם נוספת, שהכי חשוב להתקשר אל הלגה ביום המסיבה, יום ראשון, ולברך אותה בחמימות וכמובן לא להזכיר בטעות את גילה כי כך נהוג.

לאחר שהבטחתי שאזכור, יצאה לה יפתי מחייכת ובטוחה אל מסלול היוצאים לחו"ל ואילו אני חזרתי למגרש החנייה שמח לקדם את פני השגרה המבורכת, כי הרי אין מרוצה ממני כאשר אני לא נאלץ להידחק למטוס דחוס בעם רב תאב חו"ל.

נועדו לי שתי הופעות לאותו סוף שבוע ובנוסף מסיבת יום הולדת לאחד מחברי, כך שרוב הזמן הייתי טרוד בעניינים אחרים.

השעות טרפו והימים נעלמו וכאילו פתאום התעוררתי אל בוקרו של יום שני בהכרה מכאיבה וחודרנית כברק: בכל זאת שכחתי…

שכחתי להתקשר אל חמותי שתחייה ולברכה ביום החשוב…

אבל וחפוי הסתובבתי כארי… לא!! כעכבר במאורתו מצפה לצרה המתרגשת ובאה, בעודי חדל אונים.

איך יכולתי? למה? ואיזה תרוץ ירכך את רוע הגזרה?

את תפקידו של אליהו הנביא נטלה הפעם אלה (החכמה בנשים).

"לא התקשרת לברך את חמותך???" היא לא ריחמה עלי כלל כשסיפרתי לה.

"זהו פשע שכמעט אין לו כפרה" אמרה.

"איך יוצאים מזה?" שאלתי "יש לך רעיון?"

"אני לא יודעת!" אמרה בספקנות… "אולי אם היית כותב לה משהו מיוחד ומתנצל… ושולח בדואר אקספרס, אבל לא לא!" הרהרה בינה לבין עצמה "הנושא בעייתי מדי. אי אפשר לפתור אותו בצורה פשוטה…"

"אז מה עושים?" אני מרחם על עצמי.

"אולי אם היית כותב לה שיר התנצלות בהולנדית, זה היה מבטא את רמת הסבל שאתה צריך כדי לכפר על מעשה מטומטם שכזה…"

"ואז?" אני לא מבין והייאוש מציף אותי

"ואז אתה מלחין אותו ואתה מקליט ומבקש ממני יפה ואולי אני עשויה להסכים לשלוח אותו לחמותך בדואר האלקטרוני בצרוף מצגת מתאימה…"

באותם הימים, רגע לפני התחברותי עם אפרים אני עדיין כמו בור ועם הארץ במה שנוגע לתפעול המחשב ברמות של תוכנות הקלטה. ובכלל, האתגר נראה לי רחוק מהבנתי ומיכולתי.

עדיין לא הערכתי כראוי את גודל החסד ואורכו של חבל ההצלה שהציעה אלה.

החלטתי לקפוץ לאלי יה הוא כדי לוודא שהוא סובל יותר.

בעודי מספר לו מן הסתם את הנסיבות אותי, כולל הצעתה של אלה, זלזל כהרגלו בכל דבר שאין בו סבל כעבודת פרך, עם לחם יבש ומים צרים.

"מה הבעיה תכתוב לה משהו בהולנדית, תצמיד אותו לאיזה שיר ידוע ותשלח. אני לא מבין מה אתה עושה עניין אתה הרי מבין הולנדית."

דווקא יחסו המבטל של אלי יה הוא ולא חוכמתה המופלאה של אלה התגייס אצלי, כדי להעלות את חמת הזעם הדרושה לכתיבת שיר התנצלות בהולנדית לחמותי.

את אחר הצהרים הקרוב ביליתי בצורה מעט שונה מרוב אחי ואחיותיי בציון ובמשך כמעט 5 שעות רצופות לעסתי בדים של שקים ישנים (?) (כך מרגישים כשצריך לכתוב שיר בהולנדית…)

אני לא רוצה להרחיב בקטע הזה, אבל קבלו רק זאת: במשך אותן השעות, קבעתי ביני לבין עצמי: אין יותר צל של סיכוי, שאני אשכח בפעם הבאה להתקשר ולברך את חמותי. תדבק לשוני לחיכי (תרתי משמע) ואם אשכחך חמותי, תשכח ימיני.

לבסוף נולד השיר.

עדיין צריך היה להקליט ולשלוח אל כתובת האי מייל של הלגה, שאותו דאגה יפתי לעדכן טרם נסיעתה.

אכן כמו שמתיו נהג לומר: תתחיל להתאמץ בכיוון הטוב ושאר העבודה כבר תעשה מעצמה… (אני לא מוכן להתחייב על הניסוח אבל זה תמיד עבד ככה לצורך העניין)

ממש באותו היום הופיע ידידי החדש ישן אפרים וביקש ממני להלחין מפזמוניו… תוך כדי העבודה המשותפת הקליט למעני גרסה ראשונה של "הלגה" ואף גילה לי, שאפשר להפוך קבצים מוסיקליים ל- mp3 כדי לשלוח אותם בדואר האלקטרוני.

הבלתי אפשרי כמעט התגשם אלא, שכמו בסרטים תמיד בשיא המתח, מתעורר פתאום שיבוש שעלול להפוך את הקערה על פיה:

הקובץ ששלחנו חזר !

הסתבר שלהלגה יש במחשב חיבור ל-Hotmail , שזה דואר אלקטרוני שאינו מסוגל לקבל קבצים גדולים מדי.

(אני מיטלטל בתוך קליפת אגוז בורותי במים סוערים)

"פשוט אשלח לה קישור לאתר החסנה" פסק אפרים בינו לבין עצמו …

(אני מיטלטל בתוך קליפת אגוז בורותי במים סוערים)

וכך היה.

השיר מן הסתם הגיע ליעדו ואף עורר את ההדים הרצויים.

לא רק שקבלתי מחילה מידית אלא גם זכיתי בשיחת טלפון מפרגנת ומלאת התפעלות מחמותי בכבודה (שתחייה) ובעצמה.

בשלב הזה ואולי קצת לפניו, כבר הייתה דעתי נתונה לדבר אחר:

הנה קרה דבר בנוסף להתרצותה המבורכת של חמותי.

לנוכח הפלא החדש, הבנתי כי מרגע זה והלאה, אוכל לשלוח מוסיקה בצינורות וירטואליים.

מחשב יכול לבצע דברים רבים חוץ מלהתקלקל רוב הזמן.

"ככה אני יכול לשלוח עבור לקוחות הדגמות מוסיקליות מהופעותינו?"

"יותר מזה" אמר אפרים (ונדמה שזהו הרגע בו נולד האתר שלנו)

"אתה יכול להפנות את המבקשים אל אתר ההחסנה שאבנה לצורך זה… אתה יודע מה?" נזכר פתאום

"אני פשוט אבנה לך אתר אינטרנט פרימיטיבי"

"פרימיטיבי? מה כאן כל כך פרימיטיבי???"

כך הכל התחיל…

הלגה אפרים, נובמבר 2004

הגעתי בשעת ערב מוקדמת לביתו של שבתאי וכולי עליצות, שהרי הסתיימה בפעם הראשונה הלחנת השיר שכתבתי, "רחוק". את השיר להלחנה שהעברתי לשבתאי, בחרתי בקפידה, כיוון שלדעתי הוא היה שיר קל להלחנה, ולא רציתי להקשות עליו עם שירים מסובכים. שהרי לא העליתי בדמיוני עד כמה שותפי לעתיד מוכשר ואיך הוא טוחן הלחנת שירים לארוחת בוקר של קפה ותופינים.

עבורי, הלחנת שיר שכתבתי, הייתה חלום ישן, אשר לפתע קרם עור וגידים. שמיעת הלחן בפעם הראשונה, כשהוא מתנגן במחשב הנייד שעליו הוקלט, עוררה בי רגש חדש, שמיד התמכרתי לו ורציתי לחוש אותו שוב ושוב. רגש נפלא שהרטיט את כל כולי וירד עד לבהונות רגלי. באתי במטרה לעבוד על השיר השני, "כשאת רוקדת", בתקווה לחוש ברגש החדש בשנית.

"שלום", בירכתי במאור עיניים ומיד הבחנתי כי דבר מה אינו כשורה. פניו של שבתאי לא היו כתמול שלשום, ואף הקרינו אי שקט מהול בקמצוץ תקווה לפתרון.

לא הייתי צריך לדובב אותו רבות כדי ללמוד על הזוועה שהתרחשה. מסתבר כי רעייתו, שנסעה לבקר את אימה בטנריף, הזכירה לו בטרם נסיעתה, שלא ישכח להתקשר ביום ובשעה הנכונים, כדי לברך את אימה לרגל יום הולדתה.

"הדבר חשוב מאד", חזרה וציינה, "אז אל תשכח".

"יום ההולדת היה אתמול, ושכחתי להתקשר". כך אמר לי שבתאי בפנים נפולות. "אני צפוי למקלחת של צוננים כאשר בת זוגי תשוב לארץ, בנוסף לשיחת הנזיפה שכבר הייתה לי איתה. אלא אם כן... אלא אם כן..."

"נו" דחקתי בו.

"אני צריך למצוא משהו מפוצץ. משהו שישמח כל אותה כל כך, עד שתמחל לי. יש לי כוון אפילו. שוחחתי עם אלה והיא חשבה שאם שאכתוב לחמותי התנצלות מיוחדת בהולנדית, רצוי בחרוזים, אולי אפילו שיר, זה יכפר במקצת על העוון. אנסה בכל אופן. הרי מעודי לא כתבתי שיר בהולנדית". ועוד הוסיף: "הרי יש לנו את טכנולוגיית ההקלטה ויכולים לשלוח לה שיר באי-מייל, אז בוא נעשה"

חלף עוד יום, ושוב אני אצל שבתאי. כשהוא טרוט עיניים אך זורח מאושר, היציג לי בגאווה את הדף עם מילות השיר. לפי ההסבר של שבתאי, השיר די מצחיק, ומדבר על כך שכמה הוא היה אדיוט כששכח את יום ההולדת. "ביילה", הוא כותב בשיר. כלומר: רקדי. "רקדי עם אנדרי" ואני מבין שזוהי השפעת השיר "כשאת רוקדת", שהתחלנו לעבוד עליו אך הפסקנו בשל מצב החירום.

מקליטים. הקלטה ראשונה, טובה מאד. מנסים עוד הקלטה. "מושלמת", מכריז שבתאי בניצחון. "שומעים כמה שאני מתאמץ לשיר".

"זה טוב ששומעים?" אני שואל בתמימות. "זה מצויין!" הוא עונה. "שידעו שהתאמצתי".

זהו זה. נשאר רק לשלוח לה באימייל. "היא תהיה כל כך שמחה, שתסלח לי" הוא אומר. שולחים אימייל והוא חוזר לשולח. שולחים שוב, ושוב חוזר, כי תיבת הדואר של הנמען מלאה. שבתאי אובד עצות. "מה לעשות, הוא שואל".

"אתה צריך דרך אחרת כדי לשלוח לה את השיר. אולי דרך איזה אתר אינטרנט פרימיטיבי שאפשר לבנות צ'יק צ'אק", אני עונה לו.

"פרימיטיבי?" נושף שבתאי בבוז. "אתה מציע שיהיה לי אתר פרימיטיבי?"

"כן", אני מתעקש. "אתה יודע מה. כפתרון ביניים בוא נפתח לה תיבת דואר חדשה ונשלח לשם את השיר. כך היא תקבל אותו ובינתיים, אעצב לך אתר אינטרנט קטן, ואבקש מבני הקטן דני לבנות אותו".

כך היה. צהלות השמחה על השיר, שבקעו משפופרת הטלפון, הגיעו לאזניי גם מטנריף הרחוקה.

ותוך מספר ימים, דני בונה אתר, ששמו "בונפיל הפקות". אני מציג אותו בגאווה בפני שבתאי, אשר מזדקף ומכריז: "תחליף את השם! הוא צריך להיות: אפרים ושבתאי – שירים במקור. זה יהיה הבית החדש שלנו. כל מה שניצור, נציג שם. אנחנו נהיה מפורסמים"

"פוף'', נשפתי בקטנות אמונה. "מפורסמים, אנחנו?"

"כן", הכריז שבתאי, וקולו הדהד כאחד מנביאי ישראל: אפרים ושבתאי – שירים במקור. התהילה בדרך. נעשה מזה גם הרבה כסף".

זהו. האתר, כפי שאתם רואים, עומד על כנו. הרבה יגע הושקע בו ואנו גאים בו ביותר. ואתם יודעים מה? גם כסף יש. אנחנו ביתרה של 220 שקלים, שחלקה אף נוצלה לארוחת צהריים על חשבון העסק החדש, (מרק רגל. מומלץ), וגם מפה לאוזן, מתעניינים בנו ובשירותים האיכותיים שאנו מעניקים, וכבר יש לנו לקוח ראשון.

סוף דבר, ותחילה חדשה ומרגשת, או כמו ששותפי למינהלת האתר נוהג לומר: " שלא לשמו, בא לשמו" (אני באמת צריך שהוא יסביר לי פעם, מי זה "לשמו" ולאן הוא בא, למען השם).