אָנָּא חַבְּקִינִי אפרים ושבתאי - שירים במקור

אָנָּא חַבְּקִינִי, אַל תִּמְנְעִינִי מִלְגֹּם אֶת דְּבַשׁ שִׂפְתוֹתַיִךְ
אָנָּא נַשְּׁקִינִי, אָנָּא הָבִינִי, כִּי אֲנִי חוֹשֵׁב רַק עָלַיִךְ
אַל תִּכְעֲסִי אִם גּוֹעֵשׁ בִּי דָּמִי, עֵת אֶגְמַע מִצּוּף אַהֲבָה,
וְאֶת פָּנַיִךְ אַל נָא תַּזְעִיפִי, כִּי דְּגוּלָה אַתְּ מֵרְבָבָה.

בּוֹאִי נִרְקֹד וּנְפַזֵּזָה, בַּמִּשְׁעוֹל וּבַגַּן עַד בְּלִי דַּי
בּוֹאִי נֵצֵא בִּמְחוֹל הַהוֹרָה, מִתַּמּוּז וְעַד חֹדֶשׁ מַאי
בּוֹאִי נֵצֵא לָעוֹלָם הָרָחָב וְנַכְרִיז בַּגָּרוֹן הַנִּחָר,
שֶׁאֲנִי וְגַם אַתְּ, רַק נֹאהַב וְנֹאהַב, כְּמוֹ אֶתְמוֹל וְהַיּוֹם, גַּם מָחָר.

אָנָּא נַשְּׁקִינִי, אָנָּא הָבִינִי, כִּי אֲנִי חוֹשֵׁב רַק עָלַיִךְ.


גיטרה ושירה: שבתאי בונפיל

אנא חבקיני אפרים, יוני 2004

נמאס לי.

נמאס לי להמתין לכל מיני הזדמנויות, כדי שתהיה לי סיבה לחבק אותה.

לחבק אותה כשהיא באה. לחבק אותה כשהיא עוזבת. לחבק אותה כשיש אירוע מיוחד.

נמאס לי לחפש תירוצים כדי לחבק אותה: לטוות קורים של מזימות, לרקום תכניות פתלתלות ולרקוח תסריטים הזויים וכל זה, כדי להגיע למצבי חיבוק.

כן! עד כמה שהדבר נוגע לחיבוקים איתה, אני חמדן וחמסן שאינו מסתפק במועט. אני גרגרן, רעב וצמא למגע איתה. אני תאב לעוד ועוד חיבוקים. הם מקוטלגים וממויינים אצלי כמו אצל רואה חשבון קפדן וחמור סבר.

אני רוצה לחבק אותה בלי כל סיבה, מתי שארצה וכמה שארצה. אני רוצה לחבק אותה ביום. אני רוצה לחבק אותה בלילה, ובכל הלילה. לחבק כשקר, לחבק כשעצוב. לחלוק את האושר באמצעות החיבוק, כשיש שמחה בלב ולמצוא נחמה בחיבוק, כשהצער צובט.

אני רוצה לחבק אותה חזק, עד שאתמוסס בתוכה, לאבד את עצמי, לשקוע ולא למצוא. לחבק אותה עד ששנינו נהיה נפש אחת. לחבק אותה עד שהיא תיבלע בתוכי, עד שארגיש שהברכיים שלה נחלשות והנפש שלה נפתחת. אולי אז, אדע שהיא אוהבת אותי. כי הרי את המילים האלה, היא לא תאמר לי. לעולם.

אני מחכה לחיבוק הבא איתה, בעין צופיה ובנפש הומיה. ורק שהיושב במרומים ישמור עליה בשבילי