רְחוֹב שְׁלוֹשִׁים אפרים ושבתאי - שירים במקור

אֵלַיִךְ בָּרַכֶּבֶת! קְרוֹנוֹת מְשַׁקְשְׁקִים עַל הַפַּסִּים
הַנּוֹף אֵינוֹ מֻכָּר, כְּמוֹ הַלְמוּת הַגַּלְגַּלִּים
מַדְבִּיקוֹת פְּעִימוֹת אֶת הַלֵּב שֶׁהֶחְלִיט לְאַמֵּץ
אֶת עִקְבוֹת הַתִּקְווֹת וְעַכְשָׁו כְּבָר חָדַל לְהִתְגּוֹנֵן.

קַטָּר עוֹצֵר אֵלַיִךְ! הַתַּחֲנָה בִּרְחוֹב שְׁלוֹשִׁים
הִקְדַּמְתִּי בִּשְׁעָתַיִם אִם כִּי אִחַרְתִּי בְּשָׁנִים
צַעֲדִי עַל הַשְּׁבִיל אֶל בֵּיתֵךְ, לֹא חָדֵל לְהַדְהֵד
פַּעֲמוֹן מְצַלְצֵל,
נְבִיחָה,
פָּתַחְתְּ לִי בְּפִּיגָ'מָה.

חָלְפוּ יוֹמַיִם: קְרוֹנוֹת נֶאֱנָחִים עַל הַפַּסִּים
הֶחְרַשְׁתִּי שִׁבְעָתַיִם כְּמוֹ אִלְּמוּת הַגַּלְגַּלִּים
מַדְבִּיקוֹת פְּעִימוֹת אֶת הַלֵּב שֶׁהִפְסִיק לְאַמֵּץ
אֶת עִקְבוֹת הַתִּקְווֹת וְעַכְשָׁו אֵין עַל מַה לְהִתְגּוֹנֵן.

רחוב שלושים מאת: אפרים

כמו שני פסי רכבת, לעולם לא אוכל להתרחק ממנה, אך אבוי, גם לגעת לא אוכל. יצאנו מאותו נקודת מוצא וגם היעד זהה. מכירים אך זרים, לעולם לא נושקים. כל ניסיון, נועד לכישלון. מרחוק נראים קרובים, אך מקרוב המרחק החלטי וקשיח. והיא? שותקת! כנראה שכך נגזר, כדי שהקטר לא ירד מן הפסים, ובעקבותיו כל הקרונות התמימים.

אליך ברכבת!

שומע את הלמות הגלגלים.

נוף לא מוכר,

קרונות משקשקים על הפסים.

אליך ברכבת!

מסע הלב הממאן

תקווה של שווא מכה בו שורש

וכבר חדל להתגונן

קטר עוצר בתחנה

רחוב שלושים!

וצעָדַי על שביל ביתך,

חרישיים, מהוססים.

צלצול קטן בדלת,

קול נביחה נשמע בפנים,

פתחת לי בפיג'מה

וכמו נשרו שנים

מעט הקדמתי,

אם כי איחרתי בשנים

הנה את חיבוקך טעמתי:

ניחוח דבש ושושנים!

כהרף עין, חלפו יומיים ודמעת פרֵדה אותי תציף

שוב לבד ושפל עיניים, ברחוב שלושים, על הרציף

האם אשוב, זאת לא אדע, נותרה לי כחידה

שחורת שיער, תכולת מבט, אחת ויחידה.