בִּקּוּר בְּגַן הַחַיּוֹת אפרים ושבתאי - שירים במקור

כְּיֶלֶד, צִלַּמְתִּי בְּזִכְרוֹנִי חַיּוֹת
שְׁלַל פַּסִּים וְרֵיחוֹת, עֵרֶב רַב שֶׁל קוֹלוֹת
קַשׁ בַּכְּלוּבִים, יְלָדוֹת צוֹהֲלוֹת
וְנוֹצָה מִתְהוֹלֶלֶת בָּרוּחַ.

הַיּוֹם עִם מַצְלֵמָה
לוֹכֵד קְלַסְתֵּרִים בִּשְׁבִילִים עֲטוּרִים שְׁלַל פַּסִּים וְרֵיחוֹת
בִּיתָן מְזֻגָּג, קֻפָּאִית צְעִירָה, מְטַפֵּל מִתְבּוֹסֵס בִּסְחִי אֲרָיוֹת
יְלָדוֹת צוֹהֲלוֹת וְזָקֵן עִם נוֹצָה
מִתְעַבֶּה וְעָמוּם הַחַלּוֹן.

עַכְשָׁו אוֹחֵז עַכְבָּר וּבוֹהֶה לַמַּחְשֵׁב
שְׁלַל פַּסִּים וְרֵיחוֹת, עֵרֶב רַב שֶׁל קוֹלוֹת
הַקַּשׁ שֶׁבַּגֶּרֶב עוֹד דּוֹקֵר לִי בָּרֶגֶל
חַלּוֹנִי מִצְטַלֵּל בַּנְּשִׁימוֹת שֶׁל הָעֶרֶב
יְלָדוֹת צוֹהֲלוֹת כְּמוֹ נוֹצוֹת לֹא יוֹדְעוֹת אֵיךְ מֵתוֹת הַחַיּוֹת שֶׁל הַיֶּלֶד.

מאי 2005

טיול בגן החיות – הסיפור מאחורי השיר מאת: אפרים

כיתה ה' מגבעת שמואל נסעה לטיול בגן החיות. שבתאי, אבא של התלמידה נועה, התלווה לטיול, חמוש במצלמה הדיגיטלית. (Canon A85) ושב לביתו אחוז שרעפים. נפגשנו בערבו של היום, ויחד העברנו את התמונות מן המצלמה אל המחשב (Windows XP).

חלק מהתמונות שצולמו הכילו חיות. אלה היו התמונות שנועה צילמה.

בתמונות ששבתאי צילם היו רק אנשים. בעיקר ילדי הכיתה.

"אתה יודע" אמר לי, "לא צילמתי חיות בכלל. האנשים מעניינים אותי הרבה יותר מהחיות. ראה כמה הם יפים".

הוא נטל פיסת נייר, ושרבט שורה של שיר. קצה תובנה בלתי מלוטשת.

העניין תפס אותי. הזדהיתי עם הרעיון. כילד, החיות נראו לי חדות, מלאות הוד והדר ומעוררות יראה, שומר נפשו ירחק. במיוחד, האריה המיתולוגי, מלך החיות.

כיום, בערב יומי, המבט מפוכח. החיות- חיות שבי המה ונראות דהויות. מלך החיות הוא אך שחל מדובלל. פרוותו, או מה שנותר ממנה, ממורטטת ומבטו כבוי. על כן, החלטתי להעלות את הדברים על הכתב, ושלא כהרגלי, החריזה לא הוותה שיקול בכתיבה, ועל כן לא הגבילה את האסוציאציות.

כהרגלי בקודש, הוספתי אלמנטים ארוטיים בגוף השיר. הקופאית במקור, ישבה בביתן ממוזג יתר על המידה, על כל המשתמע מכך, ובראשו של המטפל, חלפו מחשבות "מסוימות" על הקופאית. כל זאת קיצץ שותפי ללא הניד עפעף, ואף עידן את התובנות והוסיף כהנה וכהנה ועל כן, רכש את זכותו כשותפי לכתיבת השיר.

ואני? אני לא מצליח לפרוץ את מחסום גיל השש עשרה.